עוד שעתיים אני הולך לבקר את אופק רוסו ז"ל.
לאחרונה ביקרתי את אופק לפני כשבעה חודשים, אחרי שנפל חלל בקיבוץ בארי בזמן שטיפל בקצין שנפצע אנושות.
כזה היה אופק, מסור, חבר אמת, אמיץ, עשוי ללא חת.
אופק היפה, האצילי, הגיבור עם העיניים הכחולות, נישא אז בארון על כתפי חבריו לשייטת ואני לא יכולתי לעצור את הדמעות.
לאופק היו עוצמות שקטות, הוא היווה השראה לכל מי שהכיר אותו, משמעותי מאד לכל כך הרבה אנשים, הכניס אהבה, שמחה, בטחון וחיות לכל מקום בו נכח.
איך יכול להיות שהמלאך הבלונדיני הזה, עם החיוך הקסום, נלקח להיות מלאך במרומים?
לא אשכח ולא אסלח והלוואי ופני, יניב וענבר, יזכו לנחמה ומזור לכאבם הבלתי נתפס.
Komentar