עוד מגיל צעיר הסתכלת על העולם כמגרש משחקים.
בחרת את מה שאתה אוהב ואת מה שחשוב לך.
לא נתת לפחדים להרתיע אותך ולמכשולים שעמדו בפניך התייחסת כאתגרים. השקעת את כל כולך בלימוד הפרטים הקטנים כדי להצליח, דאגת שנצייד אותך בציוד המתאים ושכללת מיומנויות בוקר וערב.
בתחרויות קראטה עמדת ללא פחד ובהצלחה מול גדולים ממך פיזית וקפצת עם הסקייטבורד מעל מעקות ומדרגות ברחבי הארץ ובחול עם מקצוענים ללא פחד כשהמטרה היא להמשיך ולהשתפר. יחד עם זאת רכשת חברים בכל מקום ודאגת לשתף וללמד את הצעירים יותר.
כשגדלת והחלטת ללכת ליחידה מובחרת הכנת את עצמך שנים מראש לקראת המסלול כשאתה הולך למאמן שיאפשר לך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך. עוד לפני תחילת המסלול אמרת לנו שאתה רוצה לראות אותנו בטקס הסיום של המסלול המפרך שנמשך שנה ושמונה חודשים. הגדרת את המטרה שלך ואתה מבוית עליה כל כולך. אמרת לנו שגם אם אנחנו רואים שקשה לך....שלא נעלה את האפשרות שיש אופציה אחרת. זה הכל או הכל.
עוד בתקופת מכינת העמ"ק בכפר רופין שלחת לנו מכתב.
ציינת במכתב שאחד הערכים שיצאת איתם מהבית...זה שהולכים עד הסוף. לא משנה מה קורה - אתה נותן הכל...ואתה נתת הכל.
אתה גיבור אופק שלי. התגברת על פחדים, על קשיים פיזיים ומנטלים ועל המכשולים שעמדו בפניך. פעלת ללא לאות תוך שמירה על ערכים של חברות, צניעות, עבודה קשה כשהכל מתובל בחוש הומור. היה חשוב לך להגיע לטקס הסיום כדי שתוכל לצאת ולהילחם על המדינה.
4 חודשים אחרי סיום המסלול הגעתם בשבת השחורה לקיבוץ בארי. ראיתם בעיניים את הזוועות שקשה לתאר. אתה והצוות נכנסתם לבתים והצלתם משפחות מבתים שרופים. אני חושבת על איך הרגשת כשהצלחתם לחלץ אנשים חיים. יכולה לדמיין שהרגשת את המשמעות העמוקה של כל המאמץ שהשקעת בשנים האחרונות.
כשנפצעו חיילים לא קפאת. מיהרת אליהם כדי לטפל בהם ונהרגת כשאתה מגן בגופך על חייל פצוע אנוש. הפצוע ניצל.
בתקופת המסלול שלך נתקלנו באחת הנסיעות המשפחתיות בתאונת דרכים בהם התהפך רכב על הכביש. עצרנו את הרכב שלנו אבא כחובש מיד יצא כדי לטפל בארוע ואתה אחריו. אבא ניגש לפצוע. לאחר שסיים את הבדיקות והזמין אמבולנס וחזר לרכב. באותו ארוע מצאת את עצמך קפוא מול המצב. התייסרת על כך וסיפרת לחברים שלך ביחידה. אני בטוחה שאחרי המקרה הזה אמרת לעצמך שבפעם הבאה זה לא קורה ואכן בשבת השחורה כשעמדת שוב במצב בו יש פצועים פשוט זינקת קדימה.
אתה גיבור אופק שלנו.
לאחר האסון גילינו את מה שכתבת באחד הפתקים בטלפון שלך...תחת הכותרת אסור לשכוח. ציינת שהגיע תורך להגן על המדינה.
ביום הזכרון לפני שנה הגעת עם המדים הלבנים. עמדת ליד חבריך ואני רואה אותך כל כך יפה כשאתה כבר קרוב לסיום המסלול.
חיבקתי אותך חזק. ישבנו בטקס כשאתה לפניי ליד אבא. בעודנו מקשיבים לסיפורים בטקס אני מסתכלת עליך ואני מבחינה שאתה דומע. ליבי התכווץ. אני לא מצליחה להימלט מהמחשבה אולי איפה שהוא ידעת שהשנה לא נשב יחד בטקס.
הכאב של חסרונך גדול מנשוא, הגעגוע חותך את הלב.
נוצר בור ענק של עצב אבל אופק אהוב שלנו אנחנו נלמד ממך להיות גיבורים כמוך במסע החיים שלנו ואנחנו נבנה מגדל חדש של תקווה, אור ושמחה כי אין לנו ברירה אחרת.
אתה כל רגע איתי. מדמיינת אותך מחייך אליי ואני מנהלת איתך שיחות. שואלת מה אתה חושב ואתה חוזר ועונה לי בכל הזדמנות: "אמא, אני איתך. .כל הזמן. תסתכלי סביב. חפשי סימן. אני כאן איתך, עם אבא, עם ענבר. עם סבא וסבתא. מם וסבא. עם כל המשפחה. עם החברים. שומר עליכם מלמעלה.
כמו שכתבתי באינספור הודעות ומכתבים אוהב אתכם עד הירח".
אופק שלנו
אוהבים אותך
אוהבים אותך כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה מסגרות ובגילאים שונים.
השארת לכולנו מורשת לחיים.
את הסרטון לזכרו של אופק רוסו יצר Dotan Rousso
Comments