אהבתי את אופק כאילו היה אח שלי

מגיל 16 ועד היום אני מעריצה את המשפחה הזאת. כל מי שמכיר אותי היטב יודע את זה.

לאורך כל שנותיי בתיכון שמרתי על אופק וענבר החמודים, אספתי אותם מהמסגרות, שמרתי עליהם בלילות, בחופשים.

אהבתי את אופק כאילו היה אח שלי. בפעם הראשונה ששמרתי עליו בלילה בעודו תינוק בן כמה חודשים, הוא התעורר. שמעתי מהסלון קולות חמודים, סוג של צחוק. עליתי למעלה לחדר שלו וניגשתי אליו, ומתוך מיטת התינוק הוא הביט בי, חייך אלי חיוך רחב עם השפתיים ועם העיניים הכחולות שלו וצחק איתי. אפרוח בלונדיני שמח ומושלם, ואחרי כמה דקות הוא פשוט חזר לישון. כבר מאז הבנתי שמדובר במשהו יוצא דופן. תינוק יוצא דופן שאי אפשר היה שלא להתאהב בו.

וענבר אחותו.. בחורה יפהפיה טובת לב ומוכשרת, סטודנטית להנדסת תעשיה וניהול שהולכת לכבוש את העולם. ענבר שמרה על 2 הבנים שלי כשהשתחררה מהצבא, היתה לנו מן סגירת מעגל מהממת שכזו.

פני ויניב, הוריו של אופק, היוו עבורי (ועדיין) מודל לחיקוי – לזוגיות, למשפחה, לאורח חיים, אנשים כל כך טובים. יניב כזה מהמם שכשגילה שהחבר שהיה לי בזמנו אהב מטוסים והיה לפני גיוס לטיס, הוא לקח אותו לטיסה במטוס קטן בהרצליה. סתם ככה, סיבוב. עליו. מבינים? זה האיש.

פני כיום היא בעלת הסטודיו ליוגה SOYOGA, Soyoga יוגה בנתניה  מעבירה שיעורים ברמה שכל מי שכף רגלו/ה דרכה אצלה אמר/ה פה אחד: אין דברים כאלה. אישה מיוחדת כ"כ, חזקה, רגישה, רכה ועוצמתית. בכל שבוע כשהייתי הולכת לשיעור שלה, היינו מסיימות אותו בחיבוק ולעיתים היו זולגות לי דמעות. היינו נשארות שתינו אחרונות בסטודיו והיא היתה מקשיבה ברוך לכל מה שהיה יושב לי על הלב. פני היתה מספרת לי תמיד על ההתקדמות של אופק במסלול השייטת, עם מבט חצי דואג וחצי מלא בגאווה.. אי אפשר היה שלא להתרגש מהבחור המוכשר והחזק הזה, שהקדיש את כל כולו למסלול שבחר.

מההספדים גיליתי שאופק בבגרותו אהב מאד את הים, וגם אהב לגלוש. אלוהים כמה הייתי רוצה לפגוש אותו לידי בים, שנינו זה לצד זה על הגלשנים יורדים גלים, ולא בבית העלמין.

המשפחה הזו, שאני כל כך כל כך אוהבת, שבורה. כואבת ומרוסקת. וגם אני איתם, וכל המוני האנשים שבחייהם שמכירים אותם ושהכירו את אופק. אני עדיין לא מעכלת שזה קרה. אני מתפללת ומאחלת בכל כוחי ליבי ונשמתי שהאנשים האהובים האלה ימצאו כוחות חזקים להמשיך לחיות את החיים האלה בלי אופק, שימצאו את הדרכים להתמודד עם הכאב הבלתי נתפס הזה. הם חזקים. אני מאמינה בהם. אני מעריצה אותם עוד יותר.

מוקדש לאופק רוסו, מיוחד במינו. שינוח על משכבו בשלום, יהי זכרו ברוך. Morli Shay